אודות

אולימפוס.

מסעדה יוונית בלקנית משנת 1932

"אולימפוס הייתה לא רק מסעדה אלא חממה ונקודת יציאה שממנה יצאו שותפים וטבחים אל מרחבי העיר ופתחו מסעדות בלקניות נודעות. 
אולימפוס המיתולוגית (על שם ההר הגבוה ביוון, משכנם של שנים עשר האלים במיתולוגיה היוונית), שכנה בפינת הרחובות הקישון ולוינסקי והייתה החממה ובית הגידול למסעדות בלקניות אחרות בת-אביב. שותפים טבחים ומלצרים מאולימפוס הקימו והפעילו מסעדות בפינות אחרות בעיר. רחוב קרליבך זוהה במשך שנים כרחוב המסעדות הבלקניות  - אולימפיה וטריאנה, שכבר אינן, ובתקופה יותר מאוחרת נפתחה אולימפוס, בגלגול החדש, עממי ומשפחתי, מול בית מעריב. מעבר לדרך פתח תקוה (דרך בגין), ברחוב המסגר 46, עדיין שוכנת מסעדה מיתולוגית אחרת, אקרופוליס, שידעה בעברה ימים טובים יותר.  
כל בעלי המסעדות היו יוצאי אולימפוס המקורית בהקישון פינת לוינסקי. את אולימפוס פתח בשנת 1932 שלמה (סלמו או סלומון בפי הסלוניקאים) סטרומזה, וגם בזקנתו המשיך לבשל בה. מנחם תלמי כתב על סלומון סטרומזה בספר המסעדות של מאו"ל:

"סלומון הזקן היה דמות מכובדת בדרום העיר, אדם שאהב בני אדם, שאהב וידע לשתות. סייע לבריות, עסק במתן בסתר ושמר מצוות בדרכו שלו :בשבת בבוקר היה מבלה בתפילה בבית הכנסת השכונתי, ואילו לקראת צהריים היה נחפז לפתוח את המסעדה ולהכינה לקראת גל הסועדים שעתיד לפקוד אותה. אמונה לחוד ופרנסה לחוד, היה מחייך את חיוכו הטוב. סלומון נחשב לאבי ´המטבח הבלקני - ישראלי´ וכל אלה שבאו אחריו שיפרו והרחיבו את מה שלמדו כאן" 

שמען של אולימפוס ושל בית חנן, שכנתה או יריבתה ממול, בהקישון 13 הגיע לאזניהם של אוהבי אוכל "שונה". הם הגיעו והעסקים פרחו, בעיקר בצהרים ובסופי שבוע. בשנת 1950 הצטרפו אל סטרומזה - שהתקשה לעמוד לבדו בנטל  - שני שותפים, ושלושתם בישלו. השניים החדשים יעשו היסטוריה קולינרית משלהם. שמם: שבתאי פרנסיס ומשה בן שהם, אף הם סלוניקאים. בשנת 1959 ראו השניים כי טוב והביקוש למאכלי המטבח הבלקני גדול, פרשו מאולימפוס ופתחו עם שותף שלישי, אברהם (אברמיקו) נחמיאס, מסעדה משלהם, אקרופוליס, ברחוב המסגר 46. גם אקרופוליס קצרה הצלחה וקציני צבא בכירים, פוליטיקאים, אנשי משק ועיתונאים היו לקוחות קבועים. 
ההצלחה הביאה עוד התפצלויות: שבתאי פרנסיס יצא וחנך את אולימפיה בפינת קרליבך וקריית ספר. אברמיקו ובוני נחמיאס פתחו את טריאנה בפינת קרליבך והארבעה. 

במקום השניים שעזבו, בא לאולימפוס בקישון פפו נחמן. המומחיות של פפו הייתה דגים, ודבק בו הכינוי פסרה (דגים בספניולית). בעבר, הוא מכר דגים בשוק הגדול של סלוניקי. במלחמת העולם השנייה, בשואת יהודי יוון, נספו אשתו וילדיו. פפו שרד. כשהחליט לעלות לארץ, הכיר את מי שתהיה אשתו השנייה ונולד להם בנם יונה. לאחר סגירת המסעדה בקישון, הבן יונה נחמן המשיך את אולימפוס במיקום חדש ברחוב קרליבך. 
כמו סלוניקאים רבים, עבד פפו לפרנסתו בסבלות. אבל כשנפתחה הטברנה אריאנה ביפו, נכנס כשותף והחל לבשל בה את תבשיליו. פפו ביקש עבודה שקטה. האווירה הרועשת, הלוחצת והאלימה של אריאנה לא התאימה לו. 
כיום, יונה הבן הוא בן 60 פלוס, צחור בלורית וקמוט פנים. עם בנו גדי הוא מתפעל את מסעדת אולימפוס בגלגולה האחרון, ברחוק קרליבך 7, מול מה שהיה פעם בית ´מעריב´.
יונה ממשיך לבשל, מלכה רעייתו ´הבוסית הגדולה´ מגישה ובנם גדי עוזר להם. מסעדה עממית."
("מקיוסק גזוז עד מסעדת שף - מאה שנות אוכל בתל-אביב"/ נתן דנוביץ´, הוצאת אחוזת בית 2012 )